עסקים רבים הוציאו בעבר חשבוניות מס ללקוחותיהם וגילו לאחר מספר חודשים ואף שנים כי לא ניתן לגבות את סכומי החיוב שנרשמו בחשבוניות ואותם סכומים הפכו להיות חובות אבודים. אותו בעל עסק זכאי לדרוש את המע"מ שנכלל בחשבוניות וזאת לפי התנאים שנקבעו בחוק ובתקנות. עד לאחרונה רשות מע"מ הציגה עמדה נוקשית בדבר החזרי המע"מ.
לאחרונה נקבע בפס"ד בעליון, צנציפר (מיום 05.06.2023) כי זכות זו יכולה להיות גמישה ולא כפופה לתנאים נוקשים שנקבעו בתקנות.
בהתאם לתקנות מס ערך מוסף, תקנה 24א, "חוב אבוד" – סכום מס ששילם עוסק בעד עסקה, ושהוכח להנחת דעתי של המנהל, שהפך להיות אבוד. כמו כן באותה התקנה נאמר כי יש הוציא הודעת זיכוי והגשת תוך 6 חודשים ממועד הוצאת החשבונית וכל עוד לא חלפו שלוש שנים מן המועד האמור.
בפס"ד, החברה, אשר עוסקת ביבוא תבואות ומספוא לענף ייצור המזון, (באותה התקופה מעזה) ביקשה החזרי מע"מ ע"ס 2.2 מליון ש"ח בגין חובות שלא נפרעו. מנהל מע"מ טען לתקנה 24א(ג) אשר איננה מאפשרת דרישת החזר מע"מ לאחר חלוף 3 שנים ממועד הוצאת החשבוניות ללקוחות.
בית המשפט הפנה לסעיף 49 לחוק מע"מ אשר מאפשר לעוסק לבטל/ לתקן חשבונית שהוצאה אם העסקה או חלקה לא יצאה לפועל או התבטלה וכן אם חלה טעות בחשבונית. יישום סעיף 49 מבוצע ע"י תקנה 24א, ואכן תקנת משנה 24א(ג) לקתנות אכן קובעה מסגרת נוקשה לקבלת החזר המע"מ עד 3 שנים ממועד הפקת החשבונית המקורית.
אלא שבפועל ישנם לא מעט מקרים שהגילוי כי מדובר בחוב אבוד נמשך הרבה מעבר ל-3 שנים, ומנימוקים שונים, כך לדוגמה, עוסקים רבים אינם מגישים תביעה בשל חוב אבוד מאחר וצופים להגיע להסדר או ממקור של אי נעימות להציף את זה מול הלקוח בשלב מוקדם.
בפס"ד בעניין צנציפר קובע בית המשפט העליון תקדים בדעת רוב כי לעוסק קיימת זכות לבקש הארכת מועד לתביעת החזר מע"מ בגין חוב אבוד גם אם חלפו 3 שנים, וזאת בדרך של בקשה לפי סכמוך מנהל מע"מ להעריך מועדים בהתאם לסעיף 116(א) לחוק מע"מ.
פסיקה זו מאפשרת גמישות רבה יותר בכל הנוגע להחזרי מע"מ בגין חוב אבוד של לקוחות אשר נודע על אי יכולת לגבייה בשלב מאוחר.
